ביהמ"ש דחה ערעור נגד הרשעת המערערים בקשירת קשר לביצוע פשע ועבירות נוספות

השופטת ע' ארבל:

           זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ז' כספי), לפיו הורשעו המערערים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק; הצתה לפי סעיף 448 לחוק; וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק. בית המשפט השית על כל אחד מן המערערים את העונשים הבאים: 7 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, שלא יעברו במשך 3 שנים עבירה בה הורשעו או עבירה שיש בה יסוד של פגיעה ברכוש או חבלה בבני אדם. כן, חוייב כל אחד מן המערערים לפצות את הקורבנות בסך של 75,000 ש"ח.

רקע עובדתי

1.        מערער 1, בן 36, הוא הבעלים של מרפאת השיניים "הזארדנט" (להלן: המרפאה), והוא מועסק בה כטכנאי שיניים. המרפאה ממוקמת בחלקו המערבי של מבנה חד קומתי בראש העין (להלן: המבנה), כאשר בחלקו המזרחי של המבנה מתגוררת משפחת נהרי. מערער 2 הוא מכר של מערער 1.

           ביום 1.8.02, בשעה 20:30, סיים מערער 1 את עבודתו ושב לביתו בג'לג'וליה. בשעה 22:30 לערך הסיע מר סמי אבו סנינה (להלן: אבו סנינה), מכר של מערער 1, את המערערים מביתו של מערער 1 בג'לג'וליה למרפאה, בדרכו לתל אביב. לדברי אבו סנינה, הוא סיכם עם המערערים שאם יוכל, ישיב את המערערים לג'לג'וליה בחזרתו מתל אביב. בשעה 4:00 לפנות בוקר לערך, עת שהו המערערים במרפאה, פרצה במקום דליקה, שבעקבותיה התרחש פיצוץ עז. כתוצאה מכך, נפגעו המערערים - מערער 1 נפגע בפלג גופו העליון ומערער 2 נפגע בידו. אבו סנינה, שהגיע למקום, לבקשת המערערים מספר דקות עובר לפיצוץ, הבהיל אותם לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. בעטיים של הדליקה והפיצוץ נהרסה המרפאה כליל ונזק כבד נגרם לדירה של משפחת נהרי: גג החדרים הסמוכים למרפאה קרס, חדרי השינה נשרפו והקירות ניזוקו. כן, נגרמו חבלות גופניות לבני משפחת נהרי: האב ושתיים מבנותיו (קטינות ילידות 1997 ו- 2001) נפצעו באורח קל; בת נוספת (קטינה ילידת 1992) נכוותה בדרגה 1 במרפקה השמאלי ובברכיה; לאחד מהבנים (קטין יליד 1994) נגרמו כוויות בדרגה 3 בידו הימנית והוא נזקק להשתלת עור; ובן אחר (יליד 1988) ניזוק בראשו כתוצאה מקריסת התקרה בחדרו.

           יצויין, כי במועד הרלוונטי מבנה המרפאה היה מבוטח בסכום של 400,000 ש"ח ותכולתו בוטחה בסך של 332,000 ש"ח. חברת הביטוח "סהר ציון", שביטחה את המרפאה, טרם פיצתה את מערער 1 על הנזקים שנגרמו למבנה ולתכולתו בשל ההליך המשפטי - נשוא הערעור - המתנהל נגדו.

           עד כאן, עובדות שאינן שנויות במחלוקת.

2.        סלע המחלוקת בבית המשפט המחוזי, כמו גם בערעור שלפניי, נגע לחלקם של המערערים בדליקה. המערערים הואשמו בכתב האישום בכך שהגיעו למרפאה בשעות הלילה המאוחרות על מנת להצית את המרפאה, על פי תכנון מוקדם בינהם. לטענת המשיבה, המערערים שפכו בנזין בשלושת חדרי המרפאה - חדר הטיפולים, חדר הקבלה ומעבדת השיניים - והציתו את המרפאה מבחוץ דרך החלון. זאת, על מנת שיוכלו לגבות במרמה את דמי הביטוח בעבור מבנה המרפאה ותכולתו על סך 732,000 ש"ח. המערערים, מנגד, כפרו, ועודם כופרים, במיוחס להם, וטוענים כי מערער 1 הגיע למרפאה, כשהוא מלווה במערער 2, על מנת לעבוד. לטענתם, הדליקה פרצה כתוצאה מכשל בהפעלת המכשיר ששימש את מערער 2 בהכנת קפה, שהוביל להתלקחות האש. לדבריהם, הפיצוץ ארע בשל מגע האש בחומרים כימיים דליקים שונים שנמצאו במקום, חומרים ששימשו את מערער 1 בעבודתו.

פסק הדין של בית המשפט קמא

הכרעת הדין

3.        בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ז' כספי) פירט בהרחבה את המסכת הראייתית שהוצגה בפניו. כך, נסקרו בהרחבה העדויות שנשמעו במהלך המשפט וחוות דעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים לעניין הימצאות בנזין בזירת האירוע. בית המשפט הצביע על סתירות רבות בעדויות המערערים, פנימיות כמו-גם חיצוניות, ומצא כי עדותיותיהם בלתי אמינות. בעניין זה קבע בית המשפט "אני דוחה, אפוא, את גרסת שני הנאשמים (המערערים- ע.א) בכל הנוגע לתיאור שמסרו אודות סיבת הגעתם למרפאה, בשעות הלילה, לשהייתם במקום, במשך שעות אחדות, ולאופן פריצת הדליקה". באשר לעדויות המומחים בעניין הימצאות בנזין בזירת האירוע, לגביהן נקבע כי הן בעלות חשיבות ממשית, אימץ בית המשפט את מסקנותיו של סנ"צ רן שלף (להלן: שלף), ראש היחידה לחקירת הצתות במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל (להלן: מז"פ), שהעיד מטעם המשיבה. בית המשפט מצא כי הוא "חוקר דליקות בכיר ומנוסה", וקבע כי הבדיקות שערך התבצעו במקצועיות, ועל פי נהלי המעבדה. חוות דעת המומחים שהוגשו מטעם המערערים נדחו, מי בשל פגמים באמינות מקצועית ומי בשל חוסר הניסיון בבדיקות מעין דא, או בשל כשלים וטעויות שנפלו בביצוע הבדיקות עצמן. בסיכומו של דבר, ביכר בית המשפט את חוות הדעת שהוגשו מטעם המשיבה וקבע: "אני מעדיף את חוות דעתו המקצועית של סנ"צ שלף, הנתמכת ביסודות נוספים, כפי שהזכרתי, על פני עמדתו של פרופ' כהן (מומחה מטעם המערערים- ע.א), המשקפת תיזה, שאינה מתיישבת עם ההיגיון ועם המציאות".

4.        בית המשפט קמא מנה שורה של עובדות, נתונים, ממצאים ומסקנות, אשר יצרו יחד כולם מרקם שלוב של ראיות נסיבתיות שיש בהן כדי לתמוך בעמדת המשיבה:

א.   קיומו של מניע - בחקירתו במשטרה סיפר אבו סנינה כי מערער 1 אמר לו מספר חודשים לפני האירוע כי "נמאס לו מהעבודה והוא רוצה להשיג הרבה כסף". בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא הכחיש אבו סנינה שאמר את הדברים, והראיה התקבלה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות, התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

ב.    הגעת המערערים למרפאה בשעות הלילה - מערער 1 הגיע למרפאה בשעה 23:30, למרות שסיים את יום עבודתו קודם לכן ואף שב לביתו, וחרף האיסור לעבוד במרפאה לאחר השעה 23:00 כפי שהוסכם בחוזה השכירות. בית המשפט דחה את גרסת מערער 1, לפיה קבע פגישה עם לקוחות למחרת היום ב-9:30, והעדיף לעבוד בלילה מאשר לקום מוקדם בבוקר המחרת.

ג.    הצטרפותו של מערער 2 למערער 1 עוררה חשד באשר לאמינות גרסת המערערים, לפיה שב מערער 1 למרפאה על מנת לעבוד.

ד.    המערערים בחרו לנסוע למרפאה ברכבו של אבו סנינה - בית המשפט ראה בפעולה זו חלק מניסיונם של המערערים לטשטש עקבות ולמנוע הותרת ראיות או עדויות להימצאותם במרפאה במועד האירוע.

ה.   הימנעות המערערים מלהשתמש בטלפון של המרפאה - גם פעולה זו נתפסה בעיני בית המשפט קמא כניסיון לטשטש עקבות.

ו.      הימנעות מערער 1 משימוש בטלפון הנייד שלו - בית המשפט קמא דחה את גרסת מערער 1, לפיה לא עשה שימוש בפלאפון שלו, הואיל והוא פסק מלפעול בערב האירוע. זאת, לאור "התפתלותו" הברורה בניסיון להסביר כיצד לאחר הדליקה - במהלך הנסיעה לבית החולים - התבצעו עשרות שיחות ממכשירו הנייד (עמוד 181 לפרוטוקול בית המשפט קמא (להלן: הפרוטוקול).

ז.     שיחה מפלילה שנערכה בין המערערים ברכבו של אבו סנינה - בהודעתו של אבו סנינה במשטרה, שלתוכנה התכחש בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא ושנתקבלה כראיה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות, כאמור, הוא סיפר על שיחה שניהלו ביניהם המערערים בדרך אל בית החולים לאחר הדליקה: "בדרך שמעתי אותם אומרים אחד לשני, למה עשית את זה, למה עשית ככה. וג'די (מערער 2- ע.א) אמר ראשון. ואז פיראס (מערער 1- ע.א) אמר לו, למה עשית ככה. והם לא אמרו מה עשו, רק אמרו את זה ככה. ואז כנראה הם שמו לב שאני מקשיב ושמרו על שקט מוחלט" (ת/55 ג בעמוד 2).